מיומנה של אם לצעירה עם מוגבלות

מיומנה של אם לצעירה עם מוגבלות. הצעירה בת 19. תפקוד "גבוה" מה שנקרא. מכיתה ז מתרגלת איתה נסיעה באוטובוס.
מיומנה של אם לצעירה עם מוגבלות.
הצעירה בת 19.
תפקוד "גבוה" מה שנקרא.
מכיתה ז מתרגלת איתה נסיעה באוטובוס.
אבל פה ושם עדיין יש טעויות:
נסעה מהקומונה בכפר סבא להנהגת הצופים ברעננה
ובטעות ירדה לפני הזמן.
לא נלחצה. עדכנה. הסתדרה.
רכזת צרכים מיוחדים המהממת מההנהגה באה
לאסוף אותה. הסבירה לה מה עליה לעשות בפעם הבאה שזה קורה.
ועכשיו בתרגול העדכני – מתרגלת איתה נסיעה מכפר סבא להרצליה,
לעמותת "אלווין". שם היא התחילה לאחרונה הכנה לקראת התנדבות לצבא בשנה הבאה.
אז בפעם הראשונה היא עלתה על קו 29 בהרצליה. הסברתי לה היכן לרדת. חיכיתי לה בהרצליה.
עדכנה אותי בכל פעם לאן הגיעה (לפי הכריזה המצוינת שיש היום באוטובוסים ומסייעת לכל כך
הרבה אנשים!! כשאני הייתי נערה זה ממש לא היה…).
ואז צעדתי איתה את 800 המטרים עד למשרדי העמותה.
חיכיתי לה בבית קפה סמוך.
חזרנו לתחנה לכפר סבא.
עלתה על קו 29.
נסעתי הביתה.
וגם היא הגיעה בשלום.
זיהתה בקלות את התחנה ליד הבית.
בפעם השנייה, שוב אותו תרגול באותה מתכונת.
והיום – שאלתי אותה האם היא חושבת שתסתדר.
האם היא רוצה שאחכה לה שוב בהרצליה.
אמרה שלא צריכה אותי שוב.
שהיא זוכרת.
ושהיא תסתדר.
כשסיימה את יום ההתנדבות בביה"ס (מטעם השירות הלאומי),
עדכנה שעלתה על האוטובוס בכפר סבא.
ישבתי.
התלבטתי.
חככתי בדעתי.
ו…
לא התאפקתי.
נסעתי להרצליה.
השקפתי מרחוק.

 

הסרטתי אותה צועדת כדי לשלוח לערן.
התמלאתי גאווה שהיא מסתדרת מצוין וחזרתי הביתה.
אולי בשבוע הבא אשחרר באמת…
ואולי עדיין לא.

שתפו את הפוסט