פתרון יצירתי

לפני "יום הצופה" החניכים והמדריכים מתרגשים מאוד בשבט.
הם מתכוננים במרץ לתחנות של "מעברי הדרגה".
כל שכבת גיל מקבלת הסברים על המשמעות של הדרגה שלה (שבועת העופר, קפיצת נחשון ועוד),
וביום הגדול גם ההורים מגיעים ליער לראות את כל החניכים במעברי הדרגה.
בכיתה ט' היה לרוני מדריך מדהים בשם דקל.
הוא מכיר את רוני מגיל צעיר, כי אנחנו חברים טובים של הוריו.
אבל זה היה מעבר לחברות המשפחתית. הוא אהב (ועדיין אוהב..) את רוני.
הוא דאג לה ממש כשהייתה חניכה שלו, וגם כשסיים י"ב דאג להעביר את האחריות עליה
למדריך מתאים, למישהו שיהיה רגיש ומכיל כמוהו.
כמה ימים לפני יום הצופה שהתקיים ביער סמוך לכפר סבא דקל יצר איתי קשר
ואמר שבסוף יום הצופה מחכה הפתעה לחניכי ט'.
כל חניכי ט' "משתכב"גים" – בעגה הצופית הכוונה היא שהם הופכים לחברי השכבה הבוגרת.
בשנה שאחרי חלקם יהיו מדריכים, חלקם פעילים בצוותים שונים.
וכשהם בכיתה ט', הם מחכים להשתכב"גות הזו בכיליון עיניים.
דקל סיפר לי שההתשכב"גות היא הפתעה ושאסור לי בשום פנים ואופן לספר על זה לרוני.

אבל… הוא מכיר את רוני.
הוא יודע שהיא תהיה עייפה אחרי כל הפעילות עם התחנות.
הוא חושש שרוני תרצה לחזור איתנו ההורים הביתה ולא להישאר עם כל חברי השכבה ביער.
דקל התלבט ביחד איתי איך הכי נכון לגרום לה להישאר.
הוא אמר לי – "ממש ממש חשוב לי שרוני תעבור את החוויה המדהימה הזו ביחד עם כולם".

התרגשתי.
לפעמים כל כך פשוט למצוא פתרון. צריך רק לרצות.

התרגשתי שהוא חשב עליה וידע בדיוק איפה קשה לה.
התרגשתי שהוא לא רצה לוותר עליה.
לא רצה שהיא תפספס את החוויה.
אז התלבטנו ביחד, ובסופו של דבר החלטנו שאני אקח אותה באמצע היום
לנוח בבית שעה קלה, ולאחר מכן אחזיר אותה ליער בתירוץ כלשהו.
אמרתי לה שדקל ממש צריך שהיא תעזור שם ביער עם התחנות…
וכך היה.

היא השתכב"גה ביחד עם כולם.

היא הייתה מאושרת.
וגם אני.