המדריכה והראשג"דית שלה קיבלו הכשרה איך לעשות את זה:
איך לשתף את רוני בבניית הפעולות ולתת לה להיות משמעותית בקבוצה.
אתמול המדריכה שאיתה שלחה לי הודעה ושאלה אם אהיה בשבט.
מודה שקצת נלחצתי.
תהיתי מה קרה ואיפה התעורר קושי שעדיין לא שמעתי עליו.
עניתי שברור שאהיה. (כשאת ראש שבט את כמעט תמיד מגיעה בימים שלישי ושישי לראות את הפעילות,
כי זה בעצם הכיף הגדול בהתנדבות הזו).
ואז היא ראתה אותי ואמרה שהיא רוצה להתייעץ על יום הצופה שעתיד להתקיים בשבוע הבא.
היא סיפרה שכל המדריכים יעבירו את חניכי הגדוד תחנות שונות.
מרביתן בנושא קשרים וכפיתות (ולרוני זה מסורבל עד בלתי אפשרי…).
היא שאלה אם זה בסדר מבחינתי שרוני לא תהיה איתה בתחנה, אלא עם הראשג"דית כדי שתקבל את מלוא תשומת הלב.
המדריכה התנצלה ואמרה שהיא חוששת שכשתעביר את הדברים בתחנה
היא לא תהיה מספיק פנויה לרוני, וכדי לתת לרוני מקום יותר משמעותי היא חשבה
ביחד עם הראשג"דית שהכי נכון שרוני תעביר ביחד עם הראשג"דית תחנה
שלא קשורה לכפיתות ולקשרים. והיא רק רצתה לשאול מה דעתי.
על זה בדיוק אני מדברת בהרצאות שלי.
השילוב של חניכים ומדריכים עם צרכים מיוחדים בתנועה לגמרי אפשרי.
יש ארגז כלים ויש הכשרות מצוינות.
וכשיש נכונות ורצון, השמיים הם הגבול.
